פסק-דין בתיק ת"א 253-01-09

מבוא:

1.         התובע הוא עו"ד, הנתבעים 1-9 הם בעלי חלקים שונים במקרקעין, כאשר הנתבעת 9 היא חברה בע"מ בבעלות רו"ח דרין.

התביעה היא תביעת שכ"ט בגין טיפול ברישום זכויות הנתבעים 8-3 בטאבו, עריכת חוזי מכר בין נתבעים 8-1 לבין הנתבעת 9 וחברת עורכי הדין של התובע, הטיפול במיזם הקמת תחנת דלק במקרקעין (שהופקעו) וניהול תביעה כספית נגד מע"צ בגין הפקעת המקרקעין.

סכום התביעה כ - 573,000 ש"ח.

העובדות, על פי הנטען בכתב התביעה, הן כדלקמן:

2.         בשנת 96' קיבלו הנתבעים הודעה על הפקעת חלק מהמקרקעין שבבעלותם (חלקם בתור יורשים) לצורכי סלילת כביש, ובעקבות כך פנו לתובע לייצגם בתביעה.

דובר על שתי דרכי פעולה: האחת - לנסות ולקבל פיצויים בגין ההפקעה. השנייה - להשתמש בהפקעה כמנוף לקבלת היתר הקמת תחנת דלק במקרקעין.

3.         תחילה ביקשו הנתבעים מהתובע לפעול בדרך השנייה והציעו לתובע ולרו"ח שלהם מר שלמה דרין לרכוש חלק מהמקרקעין ולהיכנס כשותפים למיזם.

לטענת התובע הוא ודרין רכשו כל אחד 10% מהמקרקעין תמורת 15,000 דולר לדונם, כאשר הרכישות התבצעו באמצעות חברת השקעות בבעלות דרין (הנתבעת 9) וחברת דן שפריר ועורכי דין שבבעלותו.

4.         לאחר הטיפול בהעברת הזכויות ברשויות, פנה התובע לנתבעים 8-1 ודרש לקבל שכ"ט בגין כך. הם ביקשו לדחות את התשלום עד להתחשבנות הסופית לאחר סיום הטיפול  במיזם להקמת תחנת הדלק.

לטענת התובע, במשך מספר שנים הוא טיפל מול הרשויות השונות ביזמות להקמת תחנת הדלק. בסופו של דבר, על אף שקיבל את הסכמת מנהל אגף בכיר לתכנון מוקדם במע"צ למיזם, חזר בו האחרון מהסכמתו. בעקבות כך יזם התובע דיון בוועדת התכנון המחוזית שדחתה את התוכנית. בעקבות זאת הוא נגיש עתירה מנהלית אשר גם היא נדחתה. 

5.         לאחר שנחסמה האפשרות להקים תחנת דלק, פעל התובע בדרך הראשונה שהוצעה.

מע"צ הייתה מוכנה לשלם כ 255,000 ש"ח בלבד ולפיכך  הגיש ביום 15/7/04 עתירה לבית המשפט המחוזי בחיפה לקביעת שווי פיצויי הפקעת המקרקעין. תחילה ניתן פס"ד חלקי ע"ס 1,468,268 ש"ח שאליו הוספו מאוחר יותר בפס"ד נוסף הפרשי ההצמדה והריבית בסך 640,140 ש"ח.

6.         לאחר שהנתבעים קיבלו את הסכומים החלקיים שנפסקו להם, פנה אליהם התובע וביקש לערוך התחשבנות ודרש שכ"ט 10% בגין התביעה הכספית שהוגשה.

לטענתו, הנתבעים ביקשו לדחות את ההתחשבנות עד לסיום ניהול התביעה.

מאוחר יותר טענו הנתבעים בפני התובע כי 10% שכ"ט הוא סכום מוגזם ולאחר ניהול מו"מ בין הצדדים הגיעו להסכמה על 8.5% שכ"ט. בהתאם חתמו הצדדים על מסמך התחשבנות בגין הסכומים החלקיים שקיבלו.

7.         ביום 13/8/06 הגיש התובע עתירה מתוקנת, לאחר שכבר הוברר כי אין אפשרות להקמת תחנת הדלק, לאחר שנתיים של ניהול התיק הגיעו הצדדים להסכם פשרה לפיו תשלם מע"צ סכום נוסף של 1,646,220ש"ח לנתבעים, כשכל צד יישא שהוצאותיו. לאחר מכן הצליח התובע לשכנע את השמאי להוסיף 80,000 ש"ח בגין באר ישנה שהייתה במקרקעין.

8.         ביום 15/5/08 העבירה מע"צ לתובע את סכום הפשרה, הוא זימן אליו את הנתבעים על מנת לחלק את הסכום ולבצע התחשבנות. לתדהמתו, טענו הנתבעים כי היות שבמסגרת הסכם הפשרה לא שולמו ההוצאות ושכ"ט עורכי הדין, אין הם חייבים לתובע בגין סכומים אלה. בסופו של דבר, הסכימו הנתבעים להותיר בידי התובע את הסכום הנוסף בסך 80,000 ש"ח שהושג בעקבות מאמציו.

9.         לטענת התובע, הוא זכאי לשכ"ט בשיעור-8.5% מסכום הפיצויים הכולל, כלומר לשכ"ט של כ- 402,000 ש"ח לפני מע"מ, וכי במהלך הטיפול בתיק הוא שילם מכיסו את שכרם של המומחים  והוא תובע סכום של  15,213 ש"ח..